פרק 91: למה מניות ואג”ח מציעות לכם היום בדיוק אותו דבר?
ש מספר אחד שמסביר את ספטמבר 2026 טוב יותר מכל כותרת, והוא פשוט להפליא. כשלוקחים אחד ומחלקים במכפיל הרווח העתידי של אס.אנד.פי 500, שעומד על כ-20, מקבלים תשואה גלומה של כ-4.98%. וכשבודקים מה מציעה אג”ח של ממשלת ארצות הברית לעשר שנים, מקבלים 4.99%. זה אותו מספר בדיוק, משני צדי מפת הסיכון. המשמעות היא שפרמיית הסיכון במניות נעלמה. פרמיה היא מה שהמשקיע מקבל בתמורה לכך שהוא מוכן לספוג תנודתיות, ירידות חדות ותקופות ארוכות של אי ודאות. כשהיא מתאפסת, התנודתיות נלקחת בחינם. לסקירה החודשית .
איך פרמיית הסיכון במניות נעלמה, ומי לקח אותה
הנקודה החשובה היא שהמניות לא התייקרו. בסוף אוגוסט התשואה על האג”ח לעשר שנים עמדה על כ-4.75%, והייתה כרית קטנה לטובת המניות. היום, כשהתשואה סביב 5%, הכרית הזו נסגרה. במילים אחרות, פרמיית הסיכון במניות לא נלקחה מהמשקיע על ידי שוק המניות, אלא על ידי שוק האג”ח, שפשוט שיפר את ההצעה שלו. העקום כולו מספר את אותו דבר: 4.36% לשנה, 4.99% לעשר שנים, ו-5.36% לשלושים שנה.
ראוי לומר גם את הצד המרכך. פרמיית הסיכון במניות הייתה שלילית לאורך רוב המחזור הזה, כלומר מניות הציעו פחות מאג”ח ואנשים קנו אותן בכל זאת. אפס הוא שיפור לעומת המקום שממנו הגענו. מצד שני, ההיסטוריה אומרת שהפרמיה אמורה להיות חיובית ומשמעותית, כי בלעדיה אין סיבה כלכלית לספוג את התנודתיות.
על מה נשענת ההצדקה לתמחור הנוכחי
התשובה היא צמיחת רווחים, והיא לא תיאורטית. בלומברג אינטליג’נס צופה צמיחת רווח של 32% לאס.אנד.פי 500 בשנת 2026, וברבעון השני 86% מהחברות היכו את התחזיות. מי שקונה מניות היום אינו קונה את התשואה של כ-5%, אלא את ההנחה שהרווחים ימשיכו לגדול מהר.
וכאן נכנס הממצא שהחזיק אותנו החודש. גולדמן זאקס מעריכה שנהנות תשתית הבינה המלאכותית יספקו כמחצית מכל צמיחת הרווח של המדד השנה. מנגד, נייר עבודה של הפד של אטלנטה שסקר כ-750 סמנכ”לי כספים מודד שיפור פריון של כ-0.8% בשירותים ובפיננסים וכ-0.4% בתעשייה ובבנייה. חצי מצמיחת הרווח של שוק שלם, מול שיפור של פחות מאחוז אצל מי שקונה. באותו סקר, 42% מהחברות שטרם אימצו אמרו שהטכנולוגיה עדיין אינה בשלה מספיק כדי להצדיק את ההשקעה.
מה יכול להזיז את פרמיית הסיכון במניות מכאן
לא מדד המחירים הבא. שוק העבודה האמריקאי עדיין אינו שבור, עם אבטלה של 4.1% ושכר שעתי שהאט ל-3.1%, אבל אמון הצרכנים באמצע ספטמבר צנח ל-47.8 מ-51.7, וכשמפרקים את הסקר מתברר שדווקא מדד הציפיות קדימה הוא זה שקרס. השרשרת אינה מתחילה ברווח אלא במשרות, ממשיכה לכוח הקנייה, ורק אחר כך מגיעה למכירות של החברות.
בישראל התמונה נוחה יותר. האינפלציה השנתית נשארה על 1.5% חודש שני ברציפות, הגירעון המתגלגל ירד ל-3.2% מהתוצר לעומת 3.7% במאי, והתוצר צמח 15.4% במונחים שנתיים ברבעון השני. אלא שלפי ניתוח שפורסם בכלכליסט ב-16 באוגוסט, כשמנטרלים ייצור של חברות בשליטה ישראלית מחוץ לישראל, הצמיחה של המחצית הראשונה יורדת מ-3.2% לכ-1%, והצריכה הפרטית דווקא ירדה 0.4%. זו הקריאה שלהם ולא מדידה רשמית נפרדת, אבל היא מסבירה למה המספר הגדול והמספר הקטן לא תמיד מספרים אותו סיפור.
ושני תאריכים ראוי להחזיק ביומן, כי הם נופלים שישה ימים זה מזה: החלטת הריבית של בנק ישראל ב-21 באוקטובר, והבחירות לכנסת ב-27 באוקטובר. תקציב 2027 ייכתב על ידי קואליציה שעוד לא קיימת, ולכן כל מה שתלוי במיסוי או בתמריצים לדיור נמצא כרגע בערפל.
בפרק המלא אנחנו גם אומרים איפה הבית עומד היום, ומה אנחנו מציעים ללקוחות שלנו בתקופה כזו. ההתאמה היא תמיד אישית, לפי אופק, נזילות וצורך בכסף, ולכן היא נאמרת שם במלואה ולא בשורה אחת. השורה התחתונה היא שכשפרמיית הסיכון במניות מתאפסת, השאלה אינה מה קונים עכשיו אלא מול מה מודדים את מה שכבר מחזיקים. פרמיית הסיכון במניות היא נקודת הפתיחה, לא ההבטחה.